חדשות וטיפים לאקווריום ולבריכת נוי     

על חתולים דגי זהב בריכות נוי ומה שבינם

"ומה עם החתולים?" היא אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב אלו המתעדים להקים בריכת נוי.

הכוונה בשאלה אינה לשלומם של החתולים (שעלולים חלילה להחליק מגדת הבריכה פנימה ולהרטיב את פדחתם...) אלא הדאגה הכנה לדגי הזהב השוחים בנחת בבריכה.

אויב הבריכה ?

גם אם חתול מתקרב לבריכת הנוי ואף רוכן מעליה, אין זה אומר שתפסתם אותו על חם בעת מארב, יכול להיות שהוא פשוט שותה לרוויה.

אינסטינקט חייתי של חתולים (וגם כלבים), דוחף אותם לשתות ממי בריכת הנוי ולהעדיפם על פני המים שהכנו עבורם בכלי ויש בכך הרבה הגיון:

•   המים בבריכת הנוי מחומצנים יותר (צמחי מים, מפל או אלמנט מים).
•     מים שנמצאים בתנועה בד"כ טהורים יותר ממים עומדים הנוטים להיות מעופשים תוך זמן קצר.
•     המים נטולי רעלים, עובדה, יש בהם כבר חיים (הדגים).

כלל פשוט אומר כך: חתול שבע, יעדיף להתעסק בכל דבר אחר חוץ ממי הבריכה הקרים ומה שבתוכם.

למזלנו החתולים אינם חובבים מושבעים של מים ויתרה מכך, שונאים להירטב, ומכך ניתן להסיק שחתול שמתעסק עם דגי הבריכה, ממש, אבל ממש רעב.

האם זה אומר שכל החתולים הם תמימים ?  ממש לא, מראה דגי הנוי השוחים בבריכה יכול לעורר את סקרנותו של החתול (וגם את תאבונו).

ישנם מקרים שבהם חתולים יכולים לשלוף באמצעות טפריהם דג מזדמן שעלה קרוב מדי אל פני המים.

מדובר בדרך כלל על דגים הרגילים לקבל מזון בנקודה מסויימת ועולים אל פני המים וממתינים לבעליהם.

לסיכום ניתן לומר שלמרות המיתוס הנפוץ של החתולים כציידי דגים המסכנים את שוכני הבריכה, לכידת דגים ע"י חתולים היא בד'"כ אירוע מינורי.

אם בכל זאת נתקלתם בחתול סורר, טריק שלמדנו מלקוח:

אורבים לחתול האורב, מגיעים אליו מאחור, מנצלים הזדמנות של הסח דעת ודוחפים אותו למים...

אל דאגה, החתול יודע לשחות, הוא יייצא מן הבריכה, ינער את פרוותו ויתרחק מן הבריכה לכמה חודשים.

שמוליק החתול נתפס "על חם" במארב ליד הבריכה באטלנטיס

הגופי (Poeciliidae reticulatus)

מבין הדגים הנפוצים בקרב בעלי אקווריומים מתחילים, נמצא דג הגופי בראש הרשימה.

זהו דג המסתגל בקלות רבה לכל אקווריום קיבוצי אליו מכניסים אותו, דג שקט שאינו מציק לשאר שוכני האקווריום ומתרבה בקלות יחסית.

לאחרונה, עולה קרנו של דג הגופי גם בקרב אקווריומיסטים וותיקים וגם בקרב בעלי חוות גידול מקצועיות בנסיון לגדל ולהשביח זנים יפיפיים.

מוצאו של דג הגופי מנחלי דרום אמריקה, זכר הגופי ססגוני מאוד ומתאפיין בצבעים בוהקים במגוון מרקמים.

הנקבה לעומתו, אפורה למדי למעט זנבה הצבעוני.

מלבד הבדלים ברורים אלו בין זכר לנקבה, נמצא גם שלנקבה סנפיר אנאלי מעוגל בעוד לזכר סנפיר אנאלי דק בצורת צינור המשמש להפריית הנקבה.

באופן מדהים, הפרייה אחת מספיקה לשלושה-ארבעה מחזורי הריון ללא צורך בהפרייה נוספת.

הגופי שייך למשפחת משריצי החיים המתרבה על ידי השרצת דגיגים חיים (לעומת מרבית הדגים המתרבים באמצעות הטלת ביצים).

הריון הנקבה מתאפיין בהתנפחות בטנה ובהופעת כתם כהה בסמוך לסנפיר האנאלי, ככל שהבטן גדולה יותר והכתם כהה יותר, קרובה יותר הנקבה להשרצה.

בכל מחזור הריון שאורכו 30 יום לערך, נולדים עד 150 דגיגונים השוחים מיד באופן עצמאי.

חשוב לדעת שמרבית דגיגי הגופי יטרפו ע"י שאר שוכני האקווריום (כולל דגי גופי אחרים) במידה ולא נבודד את הנקבה בטרם ההשרצה.

אורכו המכסימלי של הדג 7 ס"מ והוא ניזון מכל סוגי המזון הקיימים כולל מזון קפוא, גרגירים ודפדפים.

רצוי לגדל את דגי הגופי בלהקות בהן כמות הנקבות עולה על כמות הזכרים, כמות גדולה מדי של זכרים ביחס לכמות מועטה של נקבות, עלולה לגרום להצקה מתמדת של הזכרים לנקבות בתהליך החיזור.

הגופי מתאים לגידול באקווריום קיבוצי עם דגים שקטים נוספים.

כדאי לשים לב שדגים רבים עשויים להציק לדגי הגופי ואף לטורפם ולכן חשוב להתייעץ בטרם מצרפים לאקווריום עם דגי גופי, דגים נוספים.

דגי גופי מרהיבים